ספרה הנפלא של אסטריד לינדגרן.

“משטרת סטוקהולם מבקשת את עזרת הציבור באיתור הנעדר ּבּו וִילְהֶלְם אּולְסֹון, בן תשע, שנעלם שלשום בשעה 00:18 מביתו בכתובת אּוּפְלַנְדְסְגָטָן 13. לבּוּ וִילְהֶלְם אּולְסֹון שיער בהיר ועיניים כחולות וביום היעלמו היה לבוש במכנסיים חומים קצרים, סוודר אפור וכובע אדום קטן. מידע על הנעדר יש למסור לאגף לביטחון הציבור במשטרה.”
כן, זה מה שאמרו. אבל לא התקבל שום מידע על בּוּ וִילְהֶלְם אּולְסֹון. כאילו בלעה אותו האדמה. לאיש מעולם לא נודע לאן נעלמו עקבותיו. איש לא יודע. חוץ ממני. כי אני הוא בּוּ וִילְהֶלְם אּולְסֹון.

“מיו, מיו שלי” הוא סיפור גבורה נפלא. ממש כמו שהוא אגדה ־ פנטזיה שובת לב. ויותר מכול הוא מופת של פיוט.” (יחיעם פדן)

בתרגומה של דנה כספי ואיוריו המופלאים של יוהאן אגרקרנס.