הספר חמישה סיפורים על לושיק

“אני עירונית, אצלי זה לא היה כך”, אמרה לי סבתא אחת שבאה עם נכדיה לשעת סיפור. ואכן, לוּשִׁיק היא ילדת קיבוץ.

לוּשִׁיק נולדה מזמן-מזמן, קצת אחרי המדינה; היא גדלה במקום שונה מכל מה שמכירים היום;

לוּשִׁיק קיבלה תמיד בדיוק אותו דבר כמו שאר הילדים, לא יותר ולא פחות; בלילה אימא ואבא של לוּשִׁיק לא היו אתה, היא ישנה בבית הילדים עם שומרת הלילה.

אז האם “חמישה סיפורים על לוּשִׁיק” נועד רק למי שהיו שם? האם רק הם מסוגלים להבין וליהנות ממנו?

אז זהו ש-לוּשִׁיק היא סתם ילדה חמודה (עם שער ג’ינג’י קצר, עיניים ירוקות וכמה נמשים) כמו הרבה ילדות (וילדים) אז והיום. 

היא סקרנית, מדמיינת, שמחה, עצובה, חושבת, נעלבת; נעים לה, כואב לה, מפחיד לה, מרגש לה; משחקת עם בובות וכדורים ומכוניות, בונה מגדלים (מקוביות ובאוויר) לבד וביחד; וכמובן, אוכלת, ישנה, חולמת, רוצה (ולא רוצה). 

הספר “חמישה סיפורים על לוּשִׁיק” מתאים מאוד להקראה לילדים ולילדות מגיל חמש בערך; לקריאה עצמאית בכיתות היסוד ואפילו למבוגרים שבהם הוא עשוי לעורר הזדהות רגשית, הן כַּילדים שהיו והן כאבות-אימהות-סבים-סבתות שהם עכשיו.

קריאה ראשונה, במיוחד משותפת ורב דורית, מעלה חיוך ומעוררת הזדהות עם הגיבורה. קריאה חוזרת מביאה כבר לדיאלוגים עמוקים, ואצל ילדים היא מאפשרת הסתכלות רפלקטיבית פנימה ובעיקר לגיטימציה לרגש.

ב”חמישה סיפורים על לוּשִׁיק” – ממש כמו באגדות קלאסיות “לילדים” – הגיבור/ה שונה מאוד מכל מה שאנחנו מכירים היום ודומה מאוד לכל מה שאנחנו מרגישים היום ובכך ערכו.

“חמישה סיפורים על לוּשִׁיק” – 

מתחיל מצחיק, ממשיך אקשן, מעורר אמפתיה ומסתיים ברצון לעוד ממנו.