מתוך אוסף “סיפורי אמת של הלב”- הצ’לן מסרייבו

בתרגומה המופלא של אורה פין

“זה שעט מטה, צורמני, מפלח אוויר ושמיים ללא כל מאמץ. ממדי המטרה הלכו וגדלו, וצורתה התחדדה עם כל רגע שחלף. להרף עין אחרון טרם פגיעה היו הדברים עדיין כפי שהינם. ואז התפוצץ העולם הנראה לעין והתרסק לרסיסים.”

“תוך כדי המצור על העיר סרייבו, ב27 למאי 1992, בארבע אחר הצהריים, נפלו כמה פגזי תותח על טור של אנשים שעמדו בתור לקנות לחם מאחורי השוק של וָאסָה מִישְׁקִין. עשרים ושניים מתוכם נהרגו ולפחות שבעים נוספים נפצעו. במשך עשרים ושניים הימים שלאחר האירוע ובאותו המקום בדיוק, ניגן וֶדְרָן סְמָיְילוֹבִיץ’, צ’לן מקומי בעל מוניטין, את האדג’יו בסול מינור של אָלְבִּינוֹנִי, כמחווה לזכרם של המתים. מעשהו זה נתן את ההשראה לרומן זה.” -סטיבן גלווי

ביד אומן, ברגישות אנושית לעומק שמתגלה ביומיומי, בתיאור נוקב, אך מלא חמלה ואהבה, של הדרמה של הרגעים הקטנים, טווה סטיבן גלווי את סיפורם של שלושה אנשים סביב הציר של נגינת הצ’לן. שותפים לפחדיהם, לתקוותיהם, להתמודדויות המוסריות שלהם, לכישלונות, ולהבנות שלהם, אנו שואלים את עצמנו ‘ואני, איך הייתי נוהג/ת?’ תוך כדי סיפורם ודרך עיניהם, הוא נותן לנו לחוות מזוועותיה של המלחמה ההיא, של כל מלחמה, ומשרטט את תמונת חורבנה של עיר שהייתה נתונה במצור במשך 4 שנים.